לכן, בתכנון שבבים, ניתן לנטוש את האופטימיזציה של Trr, ולמקד את כל המאמצים בהגדלת שטח השבב האפקטיבי. שטח שבב גדול יותר פירושו צפיפות זרם נמוכה יותר, פיזור חום אחיד יותר על פני השבב וצומת נמוך יותר-כדי-ליצור התנגדות תרמית באותו זרם נקוב. אם ניקח לדוגמה את דיודת המתח הגבוהה בתדר הספק CL01-12 מסדרה, במתח עמידה של 12kV וזרם נקוב של 350mA, ה-VF הטיפוסי הוא כ-12V, ופיזור הספק ההולכה הוא כ-4.2W.
עם זאת, עבור אותו דירוג מתח עמידה, גרסת ההתאוששות המהירה, על מנת להפחית את ה-Trr מתחת ל-100ns באמצעות מרכזי ריקומבינציה של סימום, עשויה להיות בעלת VF שעולה ל-15V או אפילו יותר, וכתוצאה מכך הפרש הספק של כמעט 30% באותו 350mA. עבור ספק כוח קולט אבק תעשייתי הפועל 16 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, הפרש פיזור הספק זה של 30% מצטבר לסכום משמעותי בעלויות החשמל. תחת אותו זרם מדורג, אזור השבב של גרסת תדר החשמל גדול בדרך כלל ב-30% עד 50% מזה של גרסת ההתאוששות המהירה. זו הסיבה הבסיסית לכך שהוא יכול לשאת את אותו זרם עם שטח VF נמוך יותר - גדול יותר, צפיפות זרם נמוכה יותר ואפקט אפנון מוליכות מלא יותר.
